הטבע כולו שופע בארבעת היסודות. ימים ונהרות הם יסוד המים. אוויר שנמצא בכל מקום ורוח שתמיד נושבת. אש היא אור וחום השמש שמקיים את החיים עצמם. האדמה היא הארץ, היא הפלנטה עצמה. הגוף האנושי וכל גוף ביולוגי, הוא תוצר של ארבעת היסודות. יש דם זורם ומים הם אחוז נכבד בהרכב התא. חמצן שמתקבל מהאויר הוא הכרחי לחיים. התאים עצמם של הגוף הם אדמה, אותן מולקולות בדיוק. והמיטוכונדריה ומערכת העיכול שורפות חומרי הזנה ומייצרות אנרגיה שמאפשרת תפקוד. בטארוט האש - אנרגית חיים, מים - רגש, אויר - הגיון,

זהו הקלף שמשלים וסוגר את מסע השוטה, את המסע שלנו לעבר אחדות עם הבורא והגשמתו בגופנו. אתם רואים את עצמכם נפרדים מעצמכם. כי עדיין לא השלמתם את המסע. להתאחד עם הבריאה, להיות אחד עם העולם, זה לא לחוות נפרדות. קלף העולם בטארוט זה השלב האחרון בשלבי התפתחות התודעה. השלב האחרון תמיד שמור למאסטר. זה אשר עשה את הדרך במלואה, זה אשר חקר, למד, התנסה, טעה, נכשל, הצליח והגשים. זה אשר לא ויתר ואחז באמונה גם בזמני מצוקה וקושי אכזריים. זה אשר סמך על עצמו שיתגבר על המכשולים ויתמודד עם מה שתביא

קלף יום הדין בטארוט גם נקרא "ההתעוררות" בחבילות עתיקות. כי הוא מציג את הרגע בו האדם מתעורר לטבעו כבורא באופן מוחלט. בו התודעה האנושית מתעוררת לטבעה הרוחני. בו הגוף החייתי מתעורר לטבעו הטהור ומקודש. זוהי ההתעוררות האולטימטיבית והאחרונה. אופן טבעי, אנחנו נסלח ונמחל "לאחרים", "לאלוהים", "לחיים" ולכל הגורמים החיצוניים שזרקנו עליהם את האחריות על חיינו. כי נבין חד משמעית שאנו בעצמנו גרמנו לכל האירועים הקשים, לכל האתגרים, הכאב והסבל שחווינו במהלך חיינו. כאשר אנו סולחים אנו מנקים את

המגדל הבוער בטארוט, נקרא גם "המגדל מוכה ברק", ובחבילות ישנות אף נקרא "בית האלוהים". קלף המגדל הבוער בטארוט מתאר את קריסתה של התפיסה העצמית שלנו. מגדל במציאות הוא בנוי מהמון חומר והאשליה המודרנית היא שאנחנו חושבים שהמגדלים הענקיים שבנינו יחזיקו לעד, שהם יציבים ואיתנים. אבל רעידות אדמה, צונאמי או מלחמות ברגע אחד, גורמים למגדל לקרוס. דמיינו את הרוח בתור חשיכה מוחלטת המלאה בכל הפוטנציאל האפשרי. פתאום מופיע ברק, הבזק אור אימתני ועוצמתי. משהו מתלקח בחשיכה. פוטנציאל מקבל אנרגיה קינט

שמו הלועזי של הקלף הוא TEMPERANCE שהתרגום המילולי הוא מתינות. הקלף הינו בעל אנרגיה עדינה מאד. הוא מציג לנו סיטואציה שלווה, נעימה, עדינה של מזיגת נוזל מגביע אחד למשנהו. עודף תמיד מוביל לחוסר איזון. קיצוניות תמיד מובילה לפגיעה. מתינות זו הדרך הנכונה. כפי שמתואר בקלף, מיזוג זה בדיוק מה שעושה הדמות, מוזגת נוזל בין שני גביעים במטרה למזג את תכולתן. מיזוג הוא מעבר לאיזון, הוא רמה אחת מעל. לאזן בין הקטבים זה אומר להשוות אותם ולשמור על שיווי המשקל ביניהם. מיזוג זה לאחד את השניים לכדי

בדרך כלל כשאנחנו שומעים את המילה ״מוות״, אנחנו נחרדים למוות. מילה שטומנת בתוכה את הפחד האנושי הגדול ביותר. אנחנו נמנעים ממנו בכל דרך אפשרית ומדחיקים כל הזדמנות לעסוק בו תודעתית. לעומת זאת בתרבויות אחרות חוגגים את המוות. במדינת באלי מאמינים שהגוף הוא רק קליפה של הנשמה, על כן יום ההלוויה הוא יום של חגיגה מתמשכת מלאת מוזיקה, ריקודים, שתייה ואוכל. הכל נעשה בשמחה כי סוף סוף הנשמה חוזרת אל ביתה האמיתי. אחרי המוות אנחנו מבינים את הפוטנציאל הגלום בתודעה שלנו, אנחנו מפסיקים להשתמש בו

קלף האיש התלוי בטארוט, הוא קלף שנוי במחלוקת ולעתים אף לא מובן. וזה כל הקטע .המציאות היא דואלית. הבריאה כולה בנויה על שני קטבים - זכר ונקבה, אור וחושך, חום וקור, חיים ומוות. כך גם כל סיטואציה אשר אנו חווים. תמיד יש שני קטבים, תמיד יש שתי אופציות, תמיד יש שתי פרספקטיבות. הן גם תמיד יהיו הופכיות זו לזו. לכולנו יש את החשיבה והתגובה האוטומטית. האיש התלוי הוא לא מגיב והוא לא חושב. הוא עוצר הכל ומסתכל הפוך על הדברים. הוא יכול רק להסתכל ולראות מזווית הופכית. זה מה שהוא מזכיר לנו כאשר

היום צדק נמצא בבתי המשפט. האדם שעומד לדין, נשפט בהתאם לעבירתו על החוק ומקבל עונש בהתאם, כפי שנקבע מבעוד מועד עבור כל עבירה. באם הנאשם נמצא זכאי ולא אשם בפשעיו, הוא פשוט יוצא לחופשי, כמו לא קרה דבר. לא היה כך בעבר. הייצוג בקלף מבוסס על תמיס היוונית. צדק ואמת הן מילים נרדפות עבור תמיס. כל אדם מקבל את הגמול אשר הוא ראוי לו. אם הכוונה היא טהורה, זה בעל משקל כבד יותר מהמעשה עצמו, אשר נעשה מרצון טוב וטוהר הלב, ולא מתוך זדון וכוונה לפגוע ולהרע. זה מה שנמדד באמת על המאזניים, צד אחד ה

הרעיון של מזל פוטר אותנו מאחריות, נותן לנו להשליך אותה על היקום ששיחק בנו כבובות על חוט ולנו לא הייתה מילה בדבר. אין דבר כזה מזל ביקום. אין אקראיות של חוויות, של הצלחות וכשלונות, של כישורים ומחלות. הכל מכוון. הכל מתוכנן. הכל קורה במדויק כפי שאנו רוצים ובוחרים. כולנו יוצרים גלגל ורצים בתוכו למהלך חיינו. גם כאשר הגלגל הופך הרסני, אנחנו ממשיכים לרוץ בו, כי זה מה שאנו יודעים. או ליתר דיוק, אנחנו לא יודעים שאנחנו ממשיכים לרוץ בתוכו. עד שאנחנו כן. הגלגל מדבר על גלגולי הנשמות, ובמהל

הנזירים מקבלים אוכל, בגדים ומענה על כל צרכיהם האנושיים משאר החברה, כי הם עושים עבודת קודש השמורה לאמיצים בלבד. להקדיש את חייך לאלוהים זה לא דבר קל ולא בהכרח מהנה. אפשר להתבודד ולא להיות נזיר או בכלל רוחני בשום צורה. הנזירים הם קהילה שמנהלת אורך חיים ספציפי מאד שהותאם לדוגמה רוחנית כזו או אחרת. קלף הנזיר בטארוט מזכיר לנו שכל אחד הוא ייחודי ולכל אחד יש דרך ייחודית ואישית. הוא מציג לנו את החלק השני של "האני העליון שלנו". הוא הגרסא החכמה ומוארת שלנו שנמצאת בסוף התהליך הנשמתי בין

קלף המרכבה מציג לנו את ארכיטיפ הגיבור, כלומר מסע הגיבור. הגיבור הוא זה אשר חווה את הסיפור, הוא הדמות שבלעדיה הסיפור לא היה קיים, הוא הדמות שהסיפור נכתב עבורה ובעקבותיה. הקלף מעודד אותנו לקחת את המושכות לידינו, לאזור אומץ ולצאת למסע. שכן, אומץ אינו קיים ללא פחד. השוטה הוא חסר הפחד, הגיבור הוא זה אשר פועל למרות הפחד. הוא מניע את המרכבה בעזרת רצונו בלבד, היא נעה על ידי החלק הזכרי והנקבי בתודעתו ובשכלו בפרט. זה נעשה אחרי תהליך ארוך. תהליך שקורה כל החיים, אך ניתן לזרזו באופן מודע.

אהבה זה כוח מניע, כוח שנותן חיוניות וחיים, כוח שמאפשר חיים. אהבה זה הכח הבסיסי והראשוני ביותר בקיום וביקום כולו. קלף האוהבים מדבר ראשית על בחירה, בחבילות אחרות הוא אף נקרא "שתי הדרכים" וממש רואים אדם בפיצול של שני דרכים ובכל צד/דרך אישה אחרת. הקלף גם מדבר על שיתוף פעולה בין שני חלקים מרכזיים בתודעה שלנו, המודע ולא מודע. כאשר שניהם פועלים בהרמוניה ובסדרם הנכון, אנחנו "מוארים", אנחנו מגלמים את האהבה שאנחנו. דינמיקה בריאה והרמונית לא תיצור חוסר איזון (עודף נקבי או עודף זכרי).

הכהן הגדול הוא האנרגיה הזכרית השנייה, כמו האנרגיה הנקבית גם הזכרית התחלקה לשניים. הקיסר הוא המשלים של הקיסרית ועל כן הכהן הוא המשלים של הכוהנת. כהן הגדול באידיאל ובמהות הוא מורה דרך, מראה לכם את הדרך אל החיבור האישי שלכם לאלוהות אשר נמצאת בתוככם ולא מחוצה לכם. האני העליון שלנו הוא כפי הכהן במציאות המוחשית, הוא הגשר בין העצמי הקטן, בין המודע שלנו אל האלוהות והבורא עצמו. האני העליון שולח לנו מסרים והדרכות בשביל שנתקדם בגלגול שלנו ונשלים את המטרה שלשמה התגלגלנו הפעם. המסר מתקבל

קיסרית היא האנרגיה הנקבית השנייה בטארוט ומגיעה מיד אחרי הכוהנת. הקיסרית מייצגת את האספקט הנקבי במציאות המוחשית – בארץ, בעוד הכוהנת היא האספקט הנקבי ברוח. אפשר להסתכל עליה בתור הבת של הכוהנת הגדולה. הכוהנת היא הלא מודע הקולקטיבי, אז הבת שלה היא הלא מודע האישי בעצם. אפשר לומר שללא הקיסרית, כל המציאות שאנו מכירים לא הייתה יכולה להתרחש, אלא היינו נותרים אור וסאונד בלבד. החושים שלכם תמיד קולטים באופן לא רצוני את הגירויים בסביבה, מה שאתם יכולים לעשות באופן רצוני זה להיות במודעות אל

קסם זה שם שאנחנו נותנים לתופעה שאנחנו לא יודעים להסביר לוגית, בדיוק כמו נס. העניין הוא שהטארוט מציגים ארכיטיפים שקיימים בכל אדם באשר הוא, כל ומר בכל אחד ואחת יש קוסם, כל אחד ואחת יכולים להיות קוסמים וקוסמות. הקוסם הוא הקלף הראשון שמתחיל את הארקנה הגבוהה (השוטה כמו מחוץ לארקנה הגבוהה, כי הוא מכיל את כל הקלפים בתוכו והוא מספר 0). הקוסם הוא היכולת המגשרת בין שמיים לארץ, בין רוח לחומר, בין פוטנציאל להגשמה.

השוטה הוא זה אשר יוצא למסע, הוא הילד הסקרן שמחליט לצאת מנוחות הבית ולגלות עולם, הוא מוכן לקחת על עצמו את כל אשר יביא אילו המסע המרגש שלו, פשוט כי הוא רוצה הרפתקה טובה. השוטה בטארוט מסמל את הניצוץ האלוהי שאנחנו, הניצוץ האלוהי (נשמה אם תרצו) שיורד אל כדור הארץ ומתגלם בגוף פיזי כדי לחוות את המסע שנקרא חיים אנושיים. הוא טהור, נקי ומזוקק ביותר, בדיוק כמו תינוק שזה עתה נולד ויצא מהרחם החשו כה והחמימה.