קלף המגדל הבוער בטארוט - פירוש, סמליות והזדמנות ליצור מציאות חדשה (קלף 16)
- Tarot Writer
- 1 באוג׳
- זמן קריאה 9 דקות
עודכן: לפני 7 ימים
המגדל הבוער מנפץ את האשליה המודרנית, תנאי הכרחי להתפתחות
המגדל הבוער בטארוט, נקרא גם "המגדל מוכה ברק", ובחבילות ישנות אף נקרא "בית האלוהים".
יש סברה שהסמליות המקורית והראשונית של הקלף הייתה בכלל ברק בחשיכה. המגדל התווסף בהמשך.
בשביל לבנות מגדל, דרושה השקעה רבה של משאבים, זמן, אנרגיה, תכנון והכנה מוקדמת. מכינים את הקרקע והתשתיות, מציבים יסודות עמוק באדמה ואיתנים ככל הניתן. עליהם בונים קומות על קומות של לבנים, מתכות, פלסטיק וזכוכית. זה לוקח זמן רב, זה קורה בשלבים ודורש גם תיקונים ודיוקים. מדובר בשלל משאבים בכמויות אדירות אשר נבנים לגובה, זה על זה. אך כולם עומד על עמודים בודדים, יסודות שעמוק באדמה קבורים.
לא תראו את היסודות ולא תוכלו להגיע אליהם. הם שקועים כל כך עמוק, שאתם אפילו לא יודעים מה הם ומה מצבם. כמה ישנים הם? האם הם רקובים? האם נותרו איתנים גם אחרי רבבות השנים? והאם יחזיקו ביציבות את המגדל, לעולמים.
זו האשליה המודרנית. אנחנו חושבים שהמגדלים הענקיים שבנינו יחזיקו לעד, שהם יציבים ואיתנים.
אבל רעידות אדמה, צונאמי או מלחמות ברגע אחד, גורמים למגדל לקרוס. אולי מערערים אותו מעט במקרה הטוב, אך הורסים אותו כליל במקרה הפחות טוב. ואולי דווקא זה כן טוב, שהוא נהרס כליל?
כך אפשר לבנות מגדל חדש, איתן ויציב יותר. עם יסודות חדשים ובריאים יותר. אולי אפילו לעצב אותו בצורה מתאימה ואסתטית יותר, במקום שיראה כמו פין זקור המגיע לשמיים. ראו פירמידה, אשר הייתה "המגדל" הראשון או מה שנקרא מונוליט' (MONOLITH - מבנה אנושי בקנה מידה עצום). הצורה היא משולש עם בסיס מרובע ויש לזה סיבה קוסמית טובה. בקלף המיזוג תוכלו לראות את שילוב הצורות האלו ומשמעותן.
קלף המגדל הבוער בטארוט - קריסת העצמי הכוזב והסיפור המיושן
קלף המגדל הבוער בטארוט מתאר את קריסתה של התפיסה העצמית שלנו. כל הדמות, הפרסונה שבנינו וטיפחנו במהלך חיינו, קורסת, נהרסת, נשברת ומתמותת.
תפקיד שלקחנו על עצמנו ודבקנו בו בהדיקות, עד שהוא דבק בנו ושכחנו שזה רק תפקיד.
אישה שהקדישה את כל זמנה לטיפוח הנישואין והביעה נאמנות איתנה ועיוורת לבן הזוג. כי זוהי אישה טובה, זה מה שלימדו אותה, זה מה שהיא דמיינה וייחלה לו מילדות. פתאום ברית הנישואין התפרקה בפרידה אלימה, אחרי 30 שנה. ברגע אחד אין עוד "בעלי", אני כבר לא "אשתו של". מי אני בכלל? מהי ההגדרה שלי עכשיו? אחרי כל הזמן הזה שלא היה אני, היה "אנחנו". לא הייתי אישה, הייתי אשתו.
אולי אישה שהקדישה את חייה לילדים וטיפוחם. אחרי 20 שנה עזבו את הבית. כבר לא קוראים לי "אמא של", כבר אין בבית ילדים שצועקים לי "אמא!" בנזקקות ובדרישה. כבר לא צריך לקום בבוקר להכין אוכל או לבשל בצהריים סיר שיספיק ליומיים בקושי. מי אני עכשיו? האם יש אמא בלי ילדים שזקוקים לה ונמצאים בבית?
ומה עם האיש שהקדיש חייו למערכת הבטחון? תמיד לובש מדים, תמיד נותן הוראות, תמיד מוודא שיש את כל הנתונים הקיימים לפני שמקבלים החלטות הרות גורל, שישפיעו על חייהם של אינספור אנשים, אשר לעולם לא יראה את פניהם או ידע את שמם. תמיד יש טוב ורע, גיבור ופושע/מחבל, הצלחה וכשלון, סיכון נוראי שיערער את השלום והיציבות של הבטחון. מה זה בכלל בטחון, מי מחליט איך הוא נראה, אם לא מערכת הבטחון?
אותו אדם חוזר לביתו ושם נותן פקודות לילדיו. דואג שהכל יעמוד על קנו ויתפקד, כמו שהוא חושב שכך צריך לתפקד. האישה עושה משהו אחרת מתפיסתו, כך הופכת פושעת ומיד נענשת ביד קשה. היא היוותה סיכון לשלום ובטחון הבית והמשפחה. המדים עדיין דבוקים לעור, כי כבר לילה ומחר בבוקר שוב קמים לעבודה.
מה קורה כשהשיער מלבין והפנסיה מכה? אין עוד בטחון מדינה לדאוג לו. אין עוד פושעים ומחבלים לעצור, להעניש ולחסל. אין עוד הוראות, פקודות, פקודים ומדים. מה עכשיו עושים, איך בכלל חיים?
אנחנו אוהבים לספר סיפורים לעצמנו ולעולם. אנו דבקים בהם בכל הכוח, כי הם יוצרים אשליה של בטחון, של ודאות, של יציבות. הם כמו הלבנה בחשיכת הלילה, מספקים אור כוזב, כי זו בדיה ואשליה. קלף הכוכב הוא הקלף הבא, כי רק אחרי שהאשליה התנפצה, נוכל לראות את האמת.
בספר יצירה נכתב שהעולם נברא בספר, סיפור ומספר. העולם כולו הוא ספר אחד גדול שמספר את הסיפור האנושי ושל הבריאה כולה. חיינו הם הסיפור שנכתב ואנחנו אלו שמספרים את הסיפור.
אנחנו הסופר והחווה את הסיפור, אבל זה רק סיפור. תמיד אפשר לשנותו ולדייק אותו. זה כל הקטע.
המגדל הבוער בטארוט מזכיר את זה ומתריע שהסיפור מתפרק והגיע הזמן להחליפו.
כמה אפשר לקרוא את אותו הסיפור שוב ושוב לפני השינה? בשלב כלשהו חייבים להתבגר ולקרוא סיפור אחר.
התפיסות העצמיות שלנו נאספות ומתגבשות. הופכות נוקשות ומקובעות. אך היקום הוא דינאמי, חיים הם שינוי. סטגנציה קיימת רק במוות, ולא באשליית החיים. זו מטרתם, ליצור התפתחות אשר נעשה רק בעזרת שינויים בתודעה. כל המסע בטארוט מדבר על זה, הרי בדיוק בשביל זה השוטה מתגלגל לחיים אנושיים. עוזב את האלוהות ומתחיל לחוות דרך מסכות ותחפושות.
המגדל הבוער הוא ההארה הרוחנית הגדולה
דמיינו את הרוח בתור חשיכה מוחלטת המלאה בכל הפוטנציאל האפשרי. פתאום מופיע ברק, הבזק אור אימתני ועוצמתי. משהו מתלקח בחשיכה. פוטנציאל מקבל אנרגיה קינטית והופך מציאות מוחשית, הופך לחוויה אנושית.
אנחנו נמצאים בעולם לא בשביל התפקיד בעבודה או במערכות היחסים. אנחנו נמצאים בעולם בשביל לקחת את התפקידים האלו ולהשתמש בהם להתפתחות. לחוות אינסוף חוויות שונות ומגוונות, לעבד אותן, ללמוד מהן, לצמוח ולהתפתח מהן. החוויות אמורות לשנות אותנו, לכן הן קורות. בסופ'ש במלון, משתזפים על שפת הבריכה, שותים קוקטייל ובערב עושים מסאז' אחרי הספא.
זו לא התפתחות, זו מנוחה כי אין תנועה. ביום ראשון, חוזרים לעבודה, כסף שוב זורם. חיכוכים והתלקחויות עם עובדים ולקוחות. משהו יוצא החוצה, מוצר, סחורה, שפצור קוד של תוכנה. יש תנועה, אנרגיה זורמת פנימה והחוצה, כך נוצרת התפתחות וגדילה. אלו הם החיים האנושיים, במיוחד האתגרים הקשים ביותר, הם אלו המפתחים ביותר. ראו את ספרו של ויקטור פרנקל - האדם מחפש משמעות. ניצול שואה, היה במחנות השמדה ואיבד אין ספור חברים, מכרים ומשפחה. אך הוא צמח מזה, הוא גדל מזה, הוא בנה קריירה מפוארת ומשמעותית מתוך החוויות שם והביא לעולם אמת יפהפייה וחשובה. הסבל אינו לחינם, אינו אקראי וחסר פשר, הוא בעל משמעות עצומה וברגע שנבין אותה, נוכל לגבור עליו ולצלוח את האתגר. קשה ונורא ככל שיהיה.
אין מדינה בעולם שמבינה את האמת הזו טוב מאיתנו. שלוש שנים של מלחמה איומה, התחילה באסון הנורא ביותר בהיסטוריית המדינה, זוועות של סיוטי אימה. חטופים שעברו שואה מודרנית במנהרה חשוכה. אך ראו את אלי שרעבי וקראו את ספרו "חטוף". דוגמא חיה לאדם מואר, אדם שהתפתח וצמח מהאסון הכי נורא.
ב7.10.23 המגדל קרס במדינה. האשליה של בטחון, של עוצמה, של עליונות על השכנים שחיים באשליה משל עצמם ובה אנחנו הרעים שרוצים לגרשם ולהשמידם.
הכל התפרק ומאז, רק ממשיך להתפרק. עדיין המגדל לא קרס, עדיין לא קרה השינוי הדרוש שבגינו הגיעה אלינו החוויה הזו, אל הקולקטיב במדינת ישראל ובמזרח התיכון בכלל. המגדל ממשיך להתפרק ועכשיו לבנים חדשות נופלות, נשרפות ומתנפצות. זה ימשיך לקרות, עד שנבין למה. עד שנבין מהו השינוי שהגיע זמנו. עד שנראה, נכיר ונצהיר מהם היסודות הרקובים שעליהם הסיפור היהודי והישראלי יושב. הסיפור של המזרח התיכון כולו, עתיק ומיושן, רקוב ועקשן. הגיע הזמן לספר סיפור חדש, סיפור של אחדות, הרמוניה, אהבת אחים והדדיות. סיפור שבו שני הצדדים רואים זה את זה, נמצאים בדיאלוג מתמשך ומבינים מה כואב זה לזה, כדי שיוכלו לרפא זה את זה. אבל בשביל שנתחיל לספר כזה סיפורף עלינו ראשית לרצות בו, אבל באמת.
הקוסם יוצר מציאות בעזרת כוח רצון. אם אין רצון, אין שינוי, הסיפור נתקע. המגדל קרס כי כבר יש חיכוך פנימי. יש חלק בקולקטיב שכבר רוצה שינוי, רוצה סיפור חדש והפך מסה קריטית. אך יש עדיין חלק גדול מאד בקולקטיב שמתעקש לשמר את הסיפור הישן. זו הרעידת אדמה שהפילה את המגדל העתיק והמיושן.
אך עד שהקריסה לא תושלם, לא נוכל לבנות מגדל חדש עם יסודות בריאים ויציבים יותר.
שנאה ופילוג לעולם לא יהיו יסודות בריאים ויציבים. רק הרמוניה ואחדות יכולים להתקיים כיסודות איתנים לעולמים. זו לא דעה, לא פיקציה, לא אוטופיה, זה חוק הבריאה.
נומרולוגיה וקבלה: השיעור האלוהי וכוח המילה
למגדל הבוער משויכת האות פ'. כי המציאות נבראה במילה. "ויאמר ויהי אור - ויהי אור".
הפה הוא הכלי שדרכו יוצאת החוצה המילה. מילה זו ויברציה, תדר עוצמתי והפה מוסר את התדר הזה לעולם. כך התדר הופך להיות חלק מהמארג האנרגטי של המציאות, הוויברציה רוטט ומשנה את השדה. כמו אפקט הפרפר, נפנוף קטן של כנפיים בקליפורניה יכול להוביל לסופת טייפון ביפן.
הדיבור שלנו, המילים שלנו, השיח שלנו, חיצוני ופנימי. הוא הכלי שבפועל משפיע על המציאות ומשנה אותה.
נדבר שנאה, פילוג ומלחמה, כך תיראה המציאות שלנו. נדבר שלום, הרמוניה ואחווה, כך תראה המציאות שלנו.
זה כה פשוט. העניין הוא שיחידים מוגבלים בכוחם להשפיע על המציאות הקולקטיבית, לכן צריך מסה קריטית. בשביל שהמציאות הקולקטיבית תשתנה, על הקולקטיב לשנות את דבריו, מילותיו, סיפוריו.
קלף המגדל הבוער קיבל מספר 16. 1+6=7, המספר הקדוש בבריאה. חזרו לקלף המרכבה בשביל להעמיק במספר 7, אך עתה זכרו כי מדובר בשיעור רוחני ותודעת משיח. השיעור עבור הקולקטיב במזרח התיכון עכשיו בעיצומו. השיעור שמטרתו להוביל לשלום, אחווה, הרמוניה ואחדות. בשביל להשיג את תודעת המשיח, עלינו לוותר על תודעת הנמשח. על התודעה הישנה, התפלה, המפולגת וזו שרואה רק את עצמה.
האחד פועל עבור הרמוניה (6). הרמוניה זה חוק קוסמי אשר הכל שואף אליו, אשר הבורא האחד שואף אליו.
מה שאינו הרמוני, סופו לקרוס, להיהרס, להיות מושמד. כדי שדבר חדש והרמוני יוכל להיווצר.
אמרנו מילה זה תדר, כל המציאות היא מארג של תדרים. חוק פיזיקלי ידוע הוא חוק הדיסוננס וההרמוניה ובסאונד הוא מאד מובהק ומורגש.
כאשר שני גלי קול מנוגדים מתנגשים זה בזה, כלומר גלים בתדר הופכי (או פאזה הפוכה), הם מבטלים זה את זה, הורסים זה את זה, מעלימים זה את זה. אך כאשר שני תדרים זהים מתנגשים זה בזה הם מגבירים זה את זה. כאשר שני תדרים משלימים ומחמיאים מתנגשים זה בזה, נוצרת הרמוניה - גלי קול שונים הזורמים יחדיו ויוצרים מארג תדרים הרמוני ויפה. באקוולייזר ממש אפשר לראות את תנועת וצורת הגלים. בדיסוננס יש גלים חדים, חורקים, עולים זה על זה, המוזיקה נשמעת בהתאם (לדוגמא מוזיקת מטאל). בהרמוניה יש גלים עגולים, המשתלבים בטבעיות זה עם זה ונעים בתיאום מושלם, המוזיקה נשמעת בהתאם (הרבה יצירות קלאסיות).
דיסוננס והרמוניה הם חוק קוסמי שפועל גם עלינו והביטוי שלו הוא אינסופי במציאות. ככל שהדיסוננס חזק יותר, כך התדרים הורסים זה את זה. כי חייבת להיות הרמוניה מושלמת בשביל ליצור מוזיקה אלוהית. כל עוד יש דיסוננס, זו מוזיקה אנושית ולא אלוהית. לעתים בעולם המוזיקה, משתמשים במכוון בדיסוננס, כי זה מוסיף גוון מעניין ושונה. לעד יהיה דיסוננס במציאות האנושית, זה בלתי נמנע. אך השאיפה להרמוניה תישאר איתנה. לכן המגדל הבוער הוא חוק קוסמי, או אם תרצו שלב בהתפתחות התודעה (כי הוא בשביעייה השלישית).
על הישן והדיסוננס להיעלם ולהיכחד, בשביל שהחדש וההרמוני ייוולד. כך היקום עובד, כך התודעה עובדת.
כך הרוח עצמה, מוארת.
סמליות בקלף המגדל הבוער
הברק הוא ההארה האלוהית, האנרגיה הקינטית שמובילה לשינוי. היא הורסת את המגדל הישן ונטול ההרמוניה. בדיוק כמו מגדל בבל, נבנה ביהירות ונהרס על ידי האל. אם הם היו חיים בהרמוניה, כנראה שהמגדל עוד היה קיים בימינו והמזרח התיכון היה נראה אחרת.
למגדל יש כתר שעף מעוצמת הפגיעה של הברק. מי חובש כתר? המלך. מיהו המלך בטארוט - הקיסר, אשר מסמל את המודעות העצמית וההגיון. האגו שיוצר סיפורים על חיינו ושוכח שהוא כלי שנועד לשרת אותנו.
שתי דמויות נופלות מהמגדל. מי הן ומה הן מסמלות?
שימו לב ראשית ללבוש, אדום וכחול (גלימה ובגדים), כחול ואדום (בגדים ונעליים). הם נופלים בזוויות הפוכות, האחד לפנים והאחד לאחור. זה אשר נופל לפנים ישרוד את הנפילה כי יוכל להגן על עצמו. אך זה שנופל לאחור, יחטוף זעזוע מוח אם ישרוד ורוב הסיכויים של ישרוד כלל.
לרוב כאשר אנו רואים שתי דמויות אנושיות בקלף טארוט, הם מייצגים את שני חלקי התודעה.
אם כך, קריסתו של המגדל, של הסיפור הישן מזעזעת את התודעה כולה ולא רק את השכל המודע -הקיסר.
יש שינוי עמוק יותר ומהותי יותר, כאשר ישנה תנועה בשכל הלא מודע. באילו קלפים יש את הצבעים הדומיננטיים אדום וכחול בלבוש? הקוסם והכוהנת בהקבלה.
ההארה מעוררת את הרצון שמניע את יצירת המציאות בפועל, מציאות חדשה והרמונית. השינוי מזעזע את הלא מודע הקולקטיבי, כי הכוהנת הגדולה זו המציאות עצמה, היא השכינה.
פירוש קלף המגדל הבוער בפתיחות טארוט
המציאות מתפוררת. משהו קורס בפנים או בחוץ. תלוי במיקום הקלף בפתיחה, הוא יכול להצביע על כך שבדיוק חווינו קריסת מציאות וסיפורים ישנים (היה אירוע מכונן וקשה). הוא יכול להצביע שאנחנו בדרך לקריסת המציאות, כפי המצב הנוכחי יש רק יעד אחד וזה פיצוץ (במיוחד בפתיחות על זוגיות, כאשר יש חוסר הרמוניה ממושך בין בני הזוג/בקשר). הוא יכול להצביע שכרגע ישנה קריסת מציאות והתערערות היסודות בקשר לנושא. זה יכול להיות במציאות המוחשית (הילד עוזב את הבית ומתגייס לצבא) או בפנים (ההורה כבר מרגיש מרוחק מהילד שגדל והשתנה. כבר לא עוד הילד הקטן שתליו בהורה, אלא נער בוגר ועצמאי עם תפיסת עולם שונה משל ההורה, אשר גורמת לחיכוך פנימי).
המגדל הבוער זו התשובה. הגיע הזמן להרוס את הסיפור הישן. או המציאות קרסה כי תם זמנה. עכשיו זה הזמן לבנות וליצור מציאות חדשה. סיפור מיטיב עם יסודות בריאים והרמוניים. זה מפחיד, זה כואב, זה קשה מנשוא כאשר המציאות קורסת עלינו. כאשר אנו נופלים וצונחים לקרקע מקומה 16. אך זה אומר דבר אחד - הגיע הזמן להחליף את ה"מגורים". הגיע הזמן לכתוב ולספר סיפור חדש על עצמנו ועל הנושא.
נטייה להרס. יכול להיות שהקלף מנסה לומר שאנו הורסים את המציאות של עצמנו (ביחס לנושא). אנחנו בונים מגדלים בחול ואז הורסים אותם. לרוב זה יבוא יחד עם קלף השטן במקרים כאלו וייתמך על ידי קלפים נוספים. כדאי לשאול ולבחון מה מקור ומהות הנטייה ההרסנית. האם אנחנו לא מאמינים שאנו ראויים לסיפור עם סוף טוב? האם אנחנו למדנו שדבר אינו מחזיק לעד וכאשר הוא מתנפץ, אז הכאב בלתי נסבל ולכן אנו הורסים אותו לפני כן, כדי לשלוט בתזמון ולהימנע מהכאב שמלווה בשוק (וכך רק לחוות את כאב הקריסה)? ואולי השאלה היא פשוט - למה המציאות קורסת כרגע? מה רציתי ובחרתי שהוביל אל הקריסה? האם יש אפשרות ויכולת לבנות משהו אחר, חדש והרמוני יותר או שאפשר לחזק טיפה את היסודות הקיימים, כדי שהמגדל לא יקרוס?
הגדל הבוער - קריסת המציאות והסיפור הישן. סוף כואב לתפיסת העצמי הכוזבת. נפילתו של הקיסר מהשלטון הפוגעני, כדי ליצור הרמוניה. הזדמנות לבנות מציאות חדשה והרמונית עם יסודות בריאים ומיטיבים. שיעור רוחני לאנושות כולה ותנאי להתפתחות.
תגובות