המגדל הבוער בטארוט, נקרא גם "המגדל מוכה ברק", ובחבילות ישנות אף נקרא "בית האלוהים". קלף המגדל הבוער בטארוט מתאר את קריסתה של התפיסה העצמית שלנו. מגדל במציאות הוא בנוי מהמון חומר והאשליה המודרנית היא שאנחנו חושבים שהמגדלים הענקיים שבנינו יחזיקו לעד, שהם יציבים ואיתנים. אבל רעידות אדמה, צונאמי או מלחמות ברגע אחד, גורמים למגדל לקרוס. דמיינו את הרוח בתור חשיכה מוחלטת המלאה בכל הפוטנציאל האפשרי. פתאום מופיע ברק, הבזק אור אימתני ועוצמתי. משהו מתלקח בחשיכה. פוטנציאל מקבל אנרגיה קינט

קלף השטן בטארוט הוא אחד הקלפים הכי פחות מובנים, כי הוא מעורר המון קונוטציה שלילית והתנגדות. הסיבה לכך נעוצה בקלף. הוא נועד לעורר בנו את הפחד, הזעזוע, ההתנגדות וההתרעמות. הוא השעיר לעזאזל של הטארוט. השטן מייצג את הצל עצמו. הוא החשיכה התודעתית. התהום שאליה השלכנו את כל מה שלמדנו שאינו מיטיב, אינו נכון ואינו מסייע לנו לשרוד ולשגשג חברתית. הרבה איכויות "שליליות" נמצאות שם, אך גם הרבה איכויות "חיוביות". התשוקה גם הושלכה לצל בהרבה תאולוגיות. אך התשוקה מצביעה על החוסר ועל איך למלא א

שמו הלועזי של הקלף הוא TEMPERANCE שהתרגום המילולי הוא מתינות. הקלף הינו בעל אנרגיה עדינה מאד. הוא מציג לנו סיטואציה שלווה, נעימה, עדינה של מזיגת נוזל מגביע אחד למשנהו. עודף תמיד מוביל לחוסר איזון. קיצוניות תמיד מובילה לפגיעה. מתינות זו הדרך הנכונה. כפי שמתואר בקלף, מיזוג זה בדיוק מה שעושה הדמות, מוזגת נוזל בין שני גביעים במטרה למזג את תכולתן. מיזוג הוא מעבר לאיזון, הוא רמה אחת מעל. לאזן בין הקטבים זה אומר להשוות אותם ולשמור על שיווי המשקל ביניהם. מיזוג זה לאחד את השניים לכדי

בדרך כלל כשאנחנו שומעים את המילה ״מוות״, אנחנו נחרדים למוות. מילה שטומנת בתוכה את הפחד האנושי הגדול ביותר. אנחנו נמנעים ממנו בכל דרך אפשרית ומדחיקים כל הזדמנות לעסוק בו תודעתית. לעומת זאת בתרבויות אחרות חוגגים את המוות. במדינת באלי מאמינים שהגוף הוא רק קליפה של הנשמה, על כן יום ההלוויה הוא יום של חגיגה מתמשכת מלאת מוזיקה, ריקודים, שתייה ואוכל. הכל נעשה בשמחה כי סוף סוף הנשמה חוזרת אל ביתה האמיתי. אחרי המוות אנחנו מבינים את הפוטנציאל הגלום בתודעה שלנו, אנחנו מפסיקים להשתמש בו

קלף האיש התלוי בטארוט, הוא קלף שנוי במחלוקת ולעתים אף לא מובן. וזה כל הקטע .המציאות היא דואלית. הבריאה כולה בנויה על שני קטבים - זכר ונקבה, אור וחושך, חום וקור, חיים ומוות. כך גם כל סיטואציה אשר אנו חווים. תמיד יש שני קטבים, תמיד יש שתי אופציות, תמיד יש שתי פרספקטיבות. הן גם תמיד יהיו הופכיות זו לזו. לכולנו יש את החשיבה והתגובה האוטומטית. האיש התלוי הוא לא מגיב והוא לא חושב. הוא עוצר הכל ומסתכל הפוך על הדברים. הוא יכול רק להסתכל ולראות מזווית הופכית. זה מה שהוא מזכיר לנו כאשר

הנזירים מקבלים אוכל, בגדים ומענה על כל צרכיהם האנושיים משאר החברה, כי הם עושים עבודת קודש השמורה לאמיצים בלבד. להקדיש את חייך לאלוהים זה לא דבר קל ולא בהכרח מהנה. אפשר להתבודד ולא להיות נזיר או בכלל רוחני בשום צורה. הנזירים הם קהילה שמנהלת אורך חיים ספציפי מאד שהותאם לדוגמה רוחנית כזו או אחרת. קלף הנזיר בטארוט מזכיר לנו שכל אחד הוא ייחודי ולכל אחד יש דרך ייחודית ואישית. הוא מציג לנו את החלק השני של "האני העליון שלנו". הוא הגרסא החכמה ומוארת שלנו שנמצאת בסוף התהליך הנשמתי בין

קלף המרכבה מציג לנו את ארכיטיפ הגיבור, כלומר מסע הגיבור. הגיבור הוא זה אשר חווה את הסיפור, הוא הדמות שבלעדיה הסיפור לא היה קיים, הוא הדמות שהסיפור נכתב עבורה ובעקבותיה. הקלף מעודד אותנו לקחת את המושכות לידינו, לאזור אומץ ולצאת למסע. שכן, אומץ אינו קיים ללא פחד. השוטה הוא חסר הפחד, הגיבור הוא זה אשר פועל למרות הפחד. הוא מניע את המרכבה בעזרת רצונו בלבד, היא נעה על ידי החלק הזכרי והנקבי בתודעתו ובשכלו בפרט. זה נעשה אחרי תהליך ארוך. תהליך שקורה כל החיים, אך ניתן לזרזו באופן מודע.

אהבה זה כוח מניע, כוח שנותן חיוניות וחיים, כוח שמאפשר חיים. אהבה זה הכח הבסיסי והראשוני ביותר בקיום וביקום כולו. קלף האוהבים מדבר ראשית על בחירה, בחבילות אחרות הוא אף נקרא "שתי הדרכים" וממש רואים אדם בפיצול של שני דרכים ובכל צד/דרך אישה אחרת. הקלף גם מדבר על שיתוף פעולה בין שני חלקים מרכזיים בתודעה שלנו, המודע ולא מודע. כאשר שניהם פועלים בהרמוניה ובסדרם הנכון, אנחנו "מוארים", אנחנו מגלמים את האהבה שאנחנו. דינמיקה בריאה והרמונית לא תיצור חוסר איזון (עודף נקבי או עודף זכרי).