מתן אליאב
הסיפור מאחורי המסע האישי שלי אל הטארוט
בדרך כלל בעמוד הזה כותבים את הביוגרפיה הזוהרת והמופלאה של אותו אדם. כל ההישגים, התארים, ההצלחות ולמה כדאי לכם לרכוש את שירותיו או מוצריו.
אבל לי אין את הדברים האלו בשלב זה.
יש לי חוויות חיים שעיצבו אותי והובילו אותי למקום בו
אני נמצא. חוויות חיים שבמהלכן זכיתי במתנות,
שעכשיו אני יכול ומוכן לשתף עם העולם.
כאן תוכלו לקרוא על חלקן.
"סופר הטארוט אינו סופר את קלפי הטארוט.
סופר הטארוט אינו עוד קורא בטארוט.
סופר הטארוט אינו כותב ספרות יצירתית.
סופר הטארוט אינו מספר מעשיות חסרות תכלית.
סופר הטארוט חי כבן אנוש.
סופר הטארוט הופך טמא לקדוש.
סופר הטארוט מגשר בין עולמות.
סופר הטארוט מביא ידע וברכות.
סופר הטארוט נושא חלום.
סופר הטארוט מביא אור כיהלום.
סופר הטארוט שומע את הנשמה.
סופר הטארוט מפתח את התודעה.
כי סופר הטארוט הוא כל מה שחשבת,
כי סופר הטארוט הוא כל מה שביקשת,
כי סופר הטארוט הוא כל מה שייחלת,
כי סופר הטארוט זה את/ה."
מיהו מתן אליאב (סופר הטארוט)
להיות חייזר
תחושת הזרות שמובילה לחקירת התודעה
בילדות היה מנהג במשפחתי ללכת כל שבת לסבתא, כל המשפחה הייתה שם, כל שבת. במפגשים האלו תמיד נהגתי לשבת בצד, קצת מרוחק והבטתי בכולם. הם נראו אותו דבר, נשמעו אותו דבר, צחקו מאותו דבר והתעניינו באותו דבר - כדורגל.
יום אחד שאלתי את עצמי: "האם כך נראית משפחה?
קבוצת אנשים מאוגדת ודומה עד כדי אובדן זהות?
ואם כן, אז כיצד אני קשור אליהם?"
גם בבית הספר, החוויה הייתה זהה. להיות חריג בין דומים, שונה בין זהים, חייזר בין אנשים.
גדלתי כל חיי עם תחושת זרות ובדידות שלמדתי לקבל ולאהוב. מעולם לא חשתי שייכות, ואני מתכוון לכך תרתי משמע ולא כהקצנה. תחושת הזרות ואי השייכות התעצמה וחלשה גם על "זהות" לאומית ועד ל"זהות" אנושית.
האם יכול להיות שבאמת הגעתי מכוכב אחר?
לא מדובר בפסיכוזה, אלא בחקירה ושאלת שאלות שהתשובות אליהן נסתרות מעיני הרוב. כך גיליתי לפני מספר שנים, ספרות תקשור שמדברת על "נוודים". ישויות מלאות אור שמחליטות להתגלגל בגוף אנושי לכדור הארץ, בשביל להפיץ ולהגדיל את האור בפלנטה. הם הגיעו לכאן עם משימה, מטרה, רצון לשרת ולהגביר את האהבה. מהו האור ומהי האהבה, זה נושא בפני עצמו.
בין אם אתם מאמינים ובין אם לא.
המחשבה הזו שאולי, רק אולי זה נכון, יכולה לשנות את חווית החיים.
שאלו עצמכם, האם אי פעם הרגשתם חייזרים? האם הסתכלתם על האנשים סביבכם ותהיתם למה הם מתנהגים כך? למה הם הורגים זה את זה על שטויות? למה הם הורסים את הפלנטה עליה הם חיים? למה הם מתאכזרים לחיות ומתעלמים מסבלן? אם חוויתם תחושת זרות בחייכם ושאלתם אפילו אחת מהשאלות הללו, אולי גם אתם נוודים.
דעו שאתם לא לבד.
הבית הנסתר שבלב
מהפקת מוזיקה ועד לקריאה טיפולית בטארוט
כחלק מהחיפושים אחר תחושת שייכות ובכלל למצוא תשוקה כל שהיא, התנסיתי בהמון פעילויות ורכשתי המון כישורים. בין אם זה שלל חוגים בילדות: באולינג, אומניות לחימה, טניס, שחייה, פיסול, משחקי חשיבה ובטח היו עוד חוגים שכבר שכחתי.
בין אם זה עבודות שונות: מחסנאי, אריזות, עוזר נהג, מוקד טלפוני (גם שירות לקוחות וגם מכירה, כשני תפקידים שונים), מוכר בחנות ספרים, מדריך במוזיאון הילדים, סגן מנהלת בחנות טבע, מלצר, ברמן, דלפק קבלה בהוסטל בחו'ל ובטוח יש משהו שפספסתי.
ותחביבים מה איתם? היה גיימינג, מיקסולוגיה, אספנות של להבים ופסלי אבירים. מוזיקה הייתה עיקרית בחיי למשך תקופה ארוכה. הפקת מוזיקה אלקטרונית וגם תקלוט. זה הוביל אותי להתמקצע בה.
היו לי כמה הופעות בארץ וגם בהודו. היו לי כמה קטעים שפורסמו בחברות תקליטים בינלאומיות והיה חוזה שנחתם לפני הקורונה, אשר היה אמור להיות המקפצה שלי בתחום. הקריירה המוזיקלית שכיוונתי אליה רוב שנות בגרותי המוקדמת, הגיעה לנקודת המפנה המיוחלת.
החלום היה בהישג יד. כל שנותר הוא להגיד כן ופשוט להמשיך בחיי.
אבל אחרי המסע המוזיקלי שלי בהודו ורגע לפני מימוש המקפצה, משהו נשבר בפנים. בהופעה הגדולה ביותר שלי, הבנתי שזה לא נתיב חיי. לא יכולתי עוד להמשיך בחיי כפי שהיו ובטח לא יכולתי לומר לזה כן. מוזיקה היא לא הדרך להעניק את מתנותיי לעולם.
זה היה לפני שהעמקתי בחקר הרוחניות והתודעה. זו הייתה קריסה רגשית ושכלית.
בתקופת הקורונה חזרתי לארץ והחלטתי לעבור דירה, לעזוב את בית הוריי מהמרכז לצפון. התנתקתי מחבריי באותו זמן וסיימתי מערכת יחסים של שנתיים עם אהבת חיי דאז. הסתכלו עליי מוזר, ירקו עליי את אש הזעם והזילו דמעה, כי חשבו שאבדה עליי דעתי. אבל ידעתי שעליי לעשות זאת. לא הייתה לי אפשרות אחרת. כך התחלתי ללמוד את מקצועות הטיפול במכללה מקצועית.
בתום השנה הראשונה שלי בה, נפתח קורס חדש: "קריאה טיפולית בקלפי הטארוט".
בשלב הזה כבר נחשפתי לטארוט וחקרתי אותו מכיוונים אחרים. אך לפתוח ולקרוא בקלפים לא עניין אותי ממש.
לכן נרשמתי לקורס הילינג. אחרי שלושה שיעורים, מספר חלומות רציניים ומשמעותיים ושלל תחושות קיצוניות במהלך המפגשים - לא היה לי ספק, הילינג זה לא בשבילי. אילו אופציות עוד היו לי? קורס עיסוי רפואי או קורס טארוט עם אותה מורה.
מעולם לא התחברי לעיסוי, אז הבחירה הייתה ברורה.
קריאה טיפולית בקלפי הטארוט.
לא עשיתי זאת בשמחה, אך המורה סקרנה אותי. ואחרי שיעור אחד בלבד, ידעתי שהגעתי למקום הנכון.
מצאתי את הבית הנסתר שבלב.
בריחה ושליחות
כשמשבר הופך להזדמנות
כמו משה וכמו יונה, גם אני ברחתי מהקריאה הפנימית.
השליחות האלוהית שבחרתי לעשות, בטרם יצאתי מרחם אמי.
הסימנים היו ברורים ובמבט לאחור על חיי, הכל הוביל אותי
לטארוט ולמקצועות הטיפול האלטרנטיביים שלמדתי.
אך לעתים צריך להיבלע על ידי לוויתן. צריך לברוח
למדינה אחרת עד שהמציאות תחזיר אותך למדינה בה גדלת.
המדינה שבה בחרת לשרת את עמך.
אמנם הגעתי עם שליחות, אך אוכל לבחור לברוח ממנה כל חיי.
פשוט ההשלכות יהיו כואבות למדי.
גם כאשר הסבל היה בלתי נסבל, בלתי אפשרי להכלה,
המשכתי לברוח. עד שהגיע הרגע המכונן.
עד שהמציאות התפרקה לחתיכות.
עד שנפלתי מ-"המגדל הבוער" כפי שנקרא בטארוט.
אין זו קלישאה שכל משבר הוא הזדמנות לצמיחה. ככה עובדת המציאות, זהו חוק קוסמי שהמתכנת הראשי כתב בתוכנה.
למה? כי תמיד קיימת יכולת הבחירה.
אחרי קריסתו של המגדל, בחרתי להגשים את השליחות. אחרת מה יהיה ערכו של הסבל שחוויתי?
מה תהיה התכלית של החיים אשר בזבזתי?
אינני מואר, או מדריך גדול שהגיע לסוף הדרך ועכשיו קורא לכם להצטרף אליו לנקודת הסיום.
אני בדיוק כמוכם, עדיין פוסע בדרך. עדיין תוהה אם בכלל יש נקודת סיום שהיא לא המוות.
אבל היום אני יודע שיש לי שליחות והיא להצטרף אליכם לדרככם הייחודית. פשוט כי יש לי היכולת להצביע על הפיתולים בדרך ולזהות את הנתיב הפחות מייסר. כי התעקשתי לפסוע בו, בנתיב הייסורים. לפעמים אין ברירה ועלינו לעבור דרכו, אך אם נדע מראש ונוכל להתכונן, כך יכאב לנו פחות. אם נראה את הפחד העמוק והחשוך ביותר שלנו, נוכל להאיר אותו במודעות ולמוסס אותו.
או לפחות נוכל להכיל אותו ולהתמודד עם החיים למרות קיומו.
כולנו מפחדים ממשהו, כולנו בורחים ממשהו. לרוב זה מהעוצמה והגדולה הייחודיות שלנו.
בואו נפסיק לברוח ונצעד לעבר גדולתנו. הגיעה שעתנו לזרוח בעוצמה ובאומץ!