טארוט בקטנה - משמעות קלפי הטארוט

קלף הירח בטארוט, מדבר על אשליות ותעתועים בחשיכה. מה הקשר בין ירח לריח. חוש הריח מכתיב לכם מה תקנו בסופר, מה תאכלו, למי תחושו משיכה מינית ועוד. במילים אחרות, חוש הריח משפיע על הרגש שלכם. הרגש הוא מים. בדיוק כפי שהירח/לבנה משפיעים על המים בכדוה''א. השביעייה השלישית בטארוט מתארת לנו את שלבי ההתפתחות התודעתית והרוחנית שלנו. ראינו אור קטן והתחלנו להיחשף אל האמת בשלב הקודם, בקלף הכוכב. עכשיו אנחנו נאחזים באשליה שזו האמת האולטימטיבית ויחידה. ה השלב בו הבורא מתחוור לאורו, נזכר כי הוא

קלף הכוכב מאיר לנו את העובדה שסטינו מהדרך ושכחנו לעקוב אחר המצפן הפנימי. כדי להיות כוכב, עלינו להאיר את האור האישי שלנו. קלף הכוכב בטארוט היה נקרא אמונה בחבילות עתיקות, לעתים גם תקווה. התקווה היא אור מעומעם, נר קטן שאנו נאחזים בו כאשר החשיכה דחוסה ואטומה במיוחד. אך היא דלה ושברירית. לא כך האמונה. אמונה היא איתנה ויציבה, בלתי מעורערת. היא קרקע שעליה אנו עומדים בחיינו ולא משנה מה יקרה ונחווה, אנו נצלח ונתמודד עם המצב. כי יש בנו אמונה איתנה .אלוהים נמצא בפנים. אם נביט פנימה מספי

המגדל הבוער בטארוט, נקרא גם "המגדל מוכה ברק", ובחבילות ישנות אף נקרא "בית האלוהים". קלף המגדל הבוער בטארוט מתאר את קריסתה של התפיסה העצמית שלנו. מגדל במציאות הוא בנוי מהמון חומר והאשליה המודרנית היא שאנחנו חושבים שהמגדלים הענקיים שבנינו יחזיקו לעד, שהם יציבים ואיתנים. אבל רעידות אדמה, צונאמי או מלחמות ברגע אחד, גורמים למגדל לקרוס. דמיינו את הרוח בתור חשיכה מוחלטת המלאה בכל הפוטנציאל האפשרי. פתאום מופיע ברק, הבזק אור אימתני ועוצמתי. משהו מתלקח בחשיכה. פוטנציאל מקבל אנרגיה קינט

קלף השטן בטארוט הוא אחד הקלפים הכי פחות מובנים, כי הוא מעורר המון קונוטציה שלילית והתנגדות. הסיבה לכך נעוצה בקלף. הוא נועד לעורר בנו את הפחד, הזעזוע, ההתנגדות וההתרעמות. הוא השעיר לעזאזל של הטארוט. השטן מייצג את הצל עצמו. הוא החשיכה התודעתית. התהום שאליה השלכנו את כל מה שלמדנו שאינו מיטיב, אינו נכון ואינו מסייע לנו לשרוד ולשגשג חברתית. הרבה איכויות "שליליות" נמצאות שם, אך גם הרבה איכויות "חיוביות". התשוקה גם הושלכה לצל בהרבה תאולוגיות. אך התשוקה מצביעה על החוסר ועל איך למלא א

שמו הלועזי של הקלף הוא TEMPERANCE שהתרגום המילולי הוא מתינות. הקלף הינו בעל אנרגיה עדינה מאד. הוא מציג לנו סיטואציה שלווה, נעימה, עדינה של מזיגת נוזל מגביע אחד למשנהו. עודף תמיד מוביל לחוסר איזון. קיצוניות תמיד מובילה לפגיעה. מתינות זו הדרך הנכונה. כפי שמתואר בקלף, מיזוג זה בדיוק מה שעושה הדמות, מוזגת נוזל בין שני גביעים במטרה למזג את תכולתן. מיזוג הוא מעבר לאיזון, הוא רמה אחת מעל. לאזן בין הקטבים זה אומר להשוות אותם ולשמור על שיווי המשקל ביניהם. מיזוג זה לאחד את השניים לכדי

בדרך כלל כשאנחנו שומעים את המילה ״מוות״, אנחנו נחרדים למוות. מילה שטומנת בתוכה את הפחד האנושי הגדול ביותר. אנחנו נמנעים ממנו בכל דרך אפשרית ומדחיקים כל הזדמנות לעסוק בו תודעתית. לעומת זאת בתרבויות אחרות חוגגים את המוות. במדינת באלי מאמינים שהגוף הוא רק קליפה של הנשמה, על כן יום ההלוויה הוא יום של חגיגה מתמשכת מלאת מוזיקה, ריקודים, שתייה ואוכל. הכל נעשה בשמחה כי סוף סוף הנשמה חוזרת אל ביתה האמיתי. אחרי המוות אנחנו מבינים את הפוטנציאל הגלום בתודעה שלנו, אנחנו מפסיקים להשתמש בו

קלף האיש התלוי בטארוט, הוא קלף שנוי במחלוקת ולעתים אף לא מובן. וזה כל הקטע .המציאות היא דואלית. הבריאה כולה בנויה על שני קטבים - זכר ונקבה, אור וחושך, חום וקור, חיים ומוות. כך גם כל סיטואציה אשר אנו חווים. תמיד יש שני קטבים, תמיד יש שתי אופציות, תמיד יש שתי פרספקטיבות. הן גם תמיד יהיו הופכיות זו לזו. לכולנו יש את החשיבה והתגובה האוטומטית. האיש התלוי הוא לא מגיב והוא לא חושב. הוא עוצר הכל ומסתכל הפוך על הדברים. הוא יכול רק להסתכל ולראות מזווית הופכית. זה מה שהוא מזכיר לנו כאשר

היום צדק נמצא בבתי המשפט. האדם שעומד לדין, נשפט בהתאם לעבירתו על החוק ומקבל עונש בהתאם, כפי שנקבע מבעוד מועד עבור כל עבירה. באם הנאשם נמצא זכאי ולא אשם בפשעיו, הוא פשוט יוצא לחופשי, כמו לא קרה דבר. לא היה כך בעבר. הייצוג בקלף מבוסס על תמיס היוונית. צדק ואמת הן מילים נרדפות עבור תמיס. כל אדם מקבל את הגמול אשר הוא ראוי לו. אם הכוונה היא טהורה, זה בעל משקל כבד יותר מהמעשה עצמו, אשר נעשה מרצון טוב וטוהר הלב, ולא מתוך זדון וכוונה לפגוע ולהרע. זה מה שנמדד באמת על המאזניים, צד אחד ה

הרעיון של מזל פוטר אותנו מאחריות, נותן לנו להשליך אותה על היקום ששיחק בנו כבובות על חוט ולנו לא הייתה מילה בדבר. אין דבר כזה מזל ביקום. אין אקראיות של חוויות, של הצלחות וכשלונות, של כישורים ומחלות. הכל מכוון. הכל מתוכנן. הכל קורה במדויק כפי שאנו רוצים ובוחרים. כולנו יוצרים גלגל ורצים בתוכו למהלך חיינו. גם כאשר הגלגל הופך הרסני, אנחנו ממשיכים לרוץ בו, כי זה מה שאנו יודעים. או ליתר דיוק, אנחנו לא יודעים שאנחנו ממשיכים לרוץ בתוכו. עד שאנחנו כן. הגלגל מדבר על גלגולי הנשמות, ובמהל

הנזירים מקבלים אוכל, בגדים ומענה על כל צרכיהם האנושיים משאר החברה, כי הם עושים עבודת קודש השמורה לאמיצים בלבד. להקדיש את חייך לאלוהים זה לא דבר קל ולא בהכרח מהנה. אפשר להתבודד ולא להיות נזיר או בכלל רוחני בשום צורה. הנזירים הם קהילה שמנהלת אורך חיים ספציפי מאד שהותאם לדוגמה רוחנית כזו או אחרת. קלף הנזיר בטארוט מזכיר לנו שכל אחד הוא ייחודי ולכל אחד יש דרך ייחודית ואישית. הוא מציג לנו את החלק השני של "האני העליון שלנו". הוא הגרסא החכמה ומוארת שלנו שנמצאת בסוף התהליך הנשמתי בין

כאשר שומעים את המילה עוצמה אז מדמיינים גבר חסון ושרירי. אך עוצמה יכולה להתבטא במגוון דרכים ולא רק פיסית. עוצמה יכולה להיות חוסן נפשי במצבי חירום וסיטואציות מלאות סבל. מתי לאחרונה עשיתם את הדבר הנכון באמת? את הדבר שהרגיש לכם מבפנים נכון לעשות, גם אם הוא לא הגיוני ולא תואם את מה שאומר אדון שכל או גברת חברה. שני מושגים יונגיאניים חשובים להבנת קלף העוצמה הם הצל והפרסונה. הצל הוא מה שלמדנו שאין לו מקום בחיינו. מבחינה חברתית, תרבותית, אישית. הפרסונה היא החלק המשלים של הצל. מה שלמד

קלף המרכבה מציג לנו את ארכיטיפ הגיבור, כלומר מסע הגיבור. הגיבור הוא זה אשר חווה את הסיפור, הוא הדמות שבלעדיה הסיפור לא היה קיים, הוא הדמות שהסיפור נכתב עבורה ובעקבותיה. הקלף מעודד אותנו לקחת את המושכות לידינו, לאזור אומץ ולצאת למסע. שכן, אומץ אינו קיים ללא פחד. השוטה הוא חסר הפחד, הגיבור הוא זה אשר פועל למרות הפחד. הוא מניע את המרכבה בעזרת רצונו בלבד, היא נעה על ידי החלק הזכרי והנקבי בתודעתו ובשכלו בפרט. זה נעשה אחרי תהליך ארוך. תהליך שקורה כל החיים, אך ניתן לזרזו באופן מודע.

אהבה זה כוח מניע, כוח שנותן חיוניות וחיים, כוח שמאפשר חיים. אהבה זה הכח הבסיסי והראשוני ביותר בקיום וביקום כולו. קלף האוהבים מדבר ראשית על בחירה, בחבילות אחרות הוא אף נקרא "שתי הדרכים" וממש רואים אדם בפיצול של שני דרכים ובכל צד/דרך אישה אחרת. הקלף גם מדבר על שיתוף פעולה בין שני חלקים מרכזיים בתודעה שלנו, המודע ולא מודע. כאשר שניהם פועלים בהרמוניה ובסדרם הנכון, אנחנו "מוארים", אנחנו מגלמים את האהבה שאנחנו. דינמיקה בריאה והרמונית לא תיצור חוסר איזון (עודף נקבי או עודף זכרי).

הכהן הגדול הוא האנרגיה הזכרית השנייה, כמו האנרגיה הנקבית גם הזכרית התחלקה לשניים. הקיסר הוא המשלים של הקיסרית ועל כן הכהן הוא המשלים של הכוהנת. כהן הגדול באידיאל ובמהות הוא מורה דרך, מראה לכם את הדרך אל החיבור האישי שלכם לאלוהות אשר נמצאת בתוככם ולא מחוצה לכם. האני העליון שלנו הוא כפי הכהן במציאות המוחשית, הוא הגשר בין העצמי הקטן, בין המודע שלנו אל האלוהות והבורא עצמו. האני העליון שולח לנו מסרים והדרכות בשביל שנתקדם בגלגול שלנו ונשלים את המטרה שלשמה התגלגלנו הפעם. המסר מתקבל

הקיסר הוא האנרגיה הזכרית הראשונה בטארוט, אחרי האנרגיה הנקבית שהתפצלה מהאנרגיה המאוחדת. הקיסר הוא ארכיטיפ הגבר, האבא. הוא זה שמחליט, זה שנותן הוראות ומפעיל את שאר בני המשפחה. הוא זה שנותנים לו דין וחשבון, הוא זה שיוזם ופועל למען רווחת המשפחה. הקיסרית היא החושך בתודעה והקיסר הוא האור. כמו במעגל חשמלי, יש קוטב חיובי שנותן אלקטרונים ויש קוטב שלילי שמקבל אלקטרונים, ככה יש זרימת אלקטרונים ונוצר חשמל. חשובים באותה מידה, פשוט לכל אחד תפקיד אחר ולנו יש יכולות עבודה שונות עם כל אחד מהם

קיסרית היא האנרגיה הנקבית השנייה בטארוט ומגיעה מיד אחרי הכוהנת. הקיסרית מייצגת את האספקט הנקבי במציאות המוחשית – בארץ, בעוד הכוהנת היא האספקט הנקבי ברוח. אפשר להסתכל עליה בתור הבת של הכוהנת הגדולה. הכוהנת היא הלא מודע הקולקטיבי, אז הבת שלה היא הלא מודע האישי בעצם. אפשר לומר שללא הקיסרית, כל המציאות שאנו מכירים לא הייתה יכולה להתרחש, אלא היינו נותרים אור וסאונד בלבד. החושים שלכם תמיד קולטים באופן לא רצוני את הגירויים בסביבה, מה שאתם יכולים לעשות באופן רצוני זה להיות במודעות אל

בטארוט, הכוהנת הגדולה היא האנרגיה הנקבית הטהורה וראשונית, היא מגיעה ישר אחרי הקוסם, היא מתחילה את הפיצול של השלם אל זכרי ונקבי. היא אוצרת בתוכה את כל החכמה, הידע והפוטנציאל האנושי מאז התחילה הבריאה ועד סופה אשר יהיה כשיהיה. כל הזמן והמרחב מתנקז לתוכה ויוצא ממנה. היא מייצגת את מה שקארל יונג קרא לו "הלא מודע הקולקטיבי", כל הידע והחוויות האנושיות שהיו, שינן ושיהיו אי פעם, נמצאים וקיימים בה ברגע זה ממש. על כן , כולנו מחוברים אליה, לכולנו יש גישה אליה אם רק נדע איך לפנות ולהתחבר

קסם זה שם שאנחנו נותנים לתופעה שאנחנו לא יודעים להסביר לוגית, בדיוק כמו נס. העניין הוא שהטארוט מציגים ארכיטיפים שקיימים בכל אדם באשר הוא, כל ומר בכל אחד ואחת יש קוסם, כל אחד ואחת יכולים להיות קוסמים וקוסמות. הקוסם הוא הקלף הראשון שמתחיל את הארקנה הגבוהה (השוטה כמו מחוץ לארקנה הגבוהה, כי הוא מכיל את כל הקלפים בתוכו והוא מספר 0). הקוסם הוא היכולת המגשרת בין שמיים לארץ, בין רוח לחומר, בין פוטנציאל להגשמה.

השוטה הוא זה אשר יוצא למסע, הוא הילד הסקרן שמחליט לצאת מנוחות הבית ולגלות עולם, הוא מוכן לקחת על עצמו את כל אשר יביא אילו המסע המרגש שלו, פשוט כי הוא רוצה הרפתקה טובה. השוטה בטארוט מסמל את הניצוץ האלוהי שאנחנו, הניצוץ האלוהי (נשמה אם תרצו) שיורד אל כדור הארץ ומתגלם בגוף פיזי כדי לחוות את המסע שנקרא חיים אנושיים. הוא טהור, נקי ומזוקק ביותר, בדיוק כמו תינוק שזה עתה נולד ויצא מהרחם החשו כה והחמימה.