שמו הלועזי של הקלף הוא TEMPERANCE שהתרגום המילולי הוא מתינות. הקלף הינו בעל אנרגיה עדינה מאד. הוא מציג לנו סיטואציה שלווה, נעימה, עדינה של מזיגת נוזל מגביע אחד למשנהו. עודף תמיד מוביל לחוסר איזון. קיצוניות תמיד מובילה לפגיעה. מתינות זו הדרך הנכונה. כפי שמתואר בקלף, מיזוג זה בדיוק מה שעושה הדמות, מוזגת נוזל בין שני גביעים במטרה למזג את תכולתן. מיזוג הוא מעבר לאיזון, הוא רמה אחת מעל. לאזן בין הקטבים זה אומר להשוות אותם ולשמור על שיווי המשקל ביניהם. מיזוג זה לאחד את השניים לכדי

הרעיון של מזל פוטר אותנו מאחריות, נותן לנו להשליך אותה על היקום ששיחק בנו כבובות על חוט ולנו לא הייתה מילה בדבר. אין דבר כזה מזל ביקום. אין אקראיות של חוויות, של הצלחות וכשלונות, של כישורים ומחלות. הכל מכוון. הכל מתוכנן. הכל קורה במדויק כפי שאנו רוצים ובוחרים. כולנו יוצרים גלגל ורצים בתוכו למהלך חיינו. גם כאשר הגלגל הופך הרסני, אנחנו ממשיכים לרוץ בו, כי זה מה שאנו יודעים. או ליתר דיוק, אנחנו לא יודעים שאנחנו ממשיכים לרוץ בתוכו. עד שאנחנו כן. הגלגל מדבר על גלגולי הנשמות, ובמהל

הנזירים מקבלים אוכל, בגדים ומענה על כל צרכיהם האנושיים משאר החברה, כי הם עושים עבודת קודש השמורה לאמיצים בלבד. להקדיש את חייך לאלוהים זה לא דבר קל ולא בהכרח מהנה. אפשר להתבודד ולא להיות נזיר או בכלל רוחני בשום צורה. הנזירים הם קהילה שמנהלת אורך חיים ספציפי מאד שהותאם לדוגמה רוחנית כזו או אחרת. קלף הנזיר בטארוט מזכיר לנו שכל אחד הוא ייחודי ולכל אחד יש דרך ייחודית ואישית. הוא מציג לנו את החלק השני של "האני העליון שלנו". הוא הגרסא החכמה ומוארת שלנו שנמצאת בסוף התהליך הנשמתי בין

כאשר שומעים את המילה עוצמה אז מדמיינים גבר חסון ושרירי. אך עוצמה יכולה להתבטא במגוון דרכים ולא רק פיסית. עוצמה יכולה להיות חוסן נפשי במצבי חירום וסיטואציות מלאות סבל. מתי לאחרונה עשיתם את הדבר הנכון באמת? את הדבר שהרגיש לכם מבפנים נכון לעשות, גם אם הוא לא הגיוני ולא תואם את מה שאומר אדון שכל או גברת חברה. שני מושגים יונגיאניים חשובים להבנת קלף העוצמה הם הצל והפרסונה. הצל הוא מה שלמדנו שאין לו מקום בחיינו. מבחינה חברתית, תרבותית, אישית. הפרסונה היא החלק המשלים של הצל. מה שלמד

קלף המרכבה מציג לנו את ארכיטיפ הגיבור, כלומר מסע הגיבור. הגיבור הוא זה אשר חווה את הסיפור, הוא הדמות שבלעדיה הסיפור לא היה קיים, הוא הדמות שהסיפור נכתב עבורה ובעקבותיה. הקלף מעודד אותנו לקחת את המושכות לידינו, לאזור אומץ ולצאת למסע. שכן, אומץ אינו קיים ללא פחד. השוטה הוא חסר הפחד, הגיבור הוא זה אשר פועל למרות הפחד. הוא מניע את המרכבה בעזרת רצונו בלבד, היא נעה על ידי החלק הזכרי והנקבי בתודעתו ובשכלו בפרט. זה נעשה אחרי תהליך ארוך. תהליך שקורה כל החיים, אך ניתן לזרזו באופן מודע.

השוטה הוא זה אשר יוצא למסע, הוא הילד הסקרן שמחליט לצאת מנוחות הבית ולגלות עולם, הוא מוכן לקחת על עצמו את כל אשר יביא אילו המסע המרגש שלו, פשוט כי הוא רוצה הרפתקה טובה. השוטה בטארוט מסמל את הניצוץ האלוהי שאנחנו, הניצוץ האלוהי (נשמה אם תרצו) שיורד אל כדור הארץ ומתגלם בגוף פיזי כדי לחוות את המסע שנקרא חיים אנושיים. הוא טהור, נקי ומזוקק ביותר, בדיוק כמו תינוק שזה עתה נולד ויצא מהרחם החשו כה והחמימה.