זהו הקלף שמשלים וסוגר את מסע השוטה, את המסע שלנו לעבר אחדות עם הבורא והגשמתו בגופנו. אתם רואים את עצמכם נפרדים מעצמכם. כי עדיין לא השלמתם את המסע. להתאחד עם הבריאה, להיות אחד עם העולם, זה לא לחוות נפרדות. קלף העולם בטארוט זה השלב האחרון בשלבי התפתחות התודעה. השלב האחרון תמיד שמור למאסטר. זה אשר עשה את הדרך במלואה, זה אשר חקר, למד, התנסה, טעה, נכשל, הצליח והגשים. זה אשר לא ויתר ואחז באמונה גם בזמני מצוקה וקושי אכזריים. זה אשר סמך על עצמו שיתגבר על המכשולים ויתמודד עם מה שתביא

בדרך כלל כשאנחנו שומעים את המילה ״מוות״, אנחנו נחרדים למוות. מילה שטומנת בתוכה את הפחד האנושי הגדול ביותר. אנחנו נמנעים ממנו בכל דרך אפשרית ומדחיקים כל הזדמנות לעסוק בו תודעתית. לעומת זאת בתרבויות אחרות חוגגים את המוות. במדינת באלי מאמינים שהגוף הוא רק קליפה של הנשמה, על כן יום ההלוויה הוא יום של חגיגה מתמשכת מלאת מוזיקה, ריקודים, שתייה ואוכל. הכל נעשה בשמחה כי סוף סוף הנשמה חוזרת אל ביתה האמיתי. אחרי המוות אנחנו מבינים את הפוטנציאל הגלום בתודעה שלנו, אנחנו מפסיקים להשתמש בו

קלף האיש התלוי בטארוט, הוא קלף שנוי במחלוקת ולעתים אף לא מובן. וזה כל הקטע .המציאות היא דואלית. הבריאה כולה בנויה על שני קטבים - זכר ונקבה, אור וחושך, חום וקור, חיים ומוות. כך גם כל סיטואציה אשר אנו חווים. תמיד יש שני קטבים, תמיד יש שתי אופציות, תמיד יש שתי פרספקטיבות. הן גם תמיד יהיו הופכיות זו לזו. לכולנו יש את החשיבה והתגובה האוטומטית. האיש התלוי הוא לא מגיב והוא לא חושב. הוא עוצר הכל ומסתכל הפוך על הדברים. הוא יכול רק להסתכל ולראות מזווית הופכית. זה מה שהוא מזכיר לנו כאשר