בדרך כלל כשאנחנו שומעים את המילה ״מוות״, אנחנו נחרדים למוות. מילה שטומנת בתוכה את הפחד האנושי הגדול ביותר. אנחנו נמנעים ממנו בכל דרך אפשרית ומדחיקים כל הזדמנות לעסוק בו תודעתית. לעומת זאת בתרבויות אחרות חוגגים את המוות. במדינת באלי מאמינים שהגוף הוא רק קליפה של הנשמה, על כן יום ההלוויה הוא יום של חגיגה מתמשכת מלאת מוזיקה, ריקודים, שתייה ואוכל. הכל נעשה בשמחה כי סוף סוף הנשמה חוזרת אל ביתה האמיתי. אחרי המוות אנחנו מבינים את הפוטנציאל הגלום בתודעה שלנו, אנחנו מפסיקים להשתמש בו

קיסרית היא האנרגיה הנקבית השנייה בטארוט ומגיעה מיד אחרי הכוהנת. הקיסרית מייצגת את האספקט הנקבי במציאות המוחשית – בארץ, בעוד הכוהנת היא האספקט הנקבי ברוח. אפשר להסתכל עליה בתור הבת של הכוהנת הגדולה. הכוהנת היא הלא מודע הקולקטיבי, אז הבת שלה היא הלא מודע האישי בעצם. אפשר לומר שללא הקיסרית, כל המציאות שאנו מכירים לא הייתה יכולה להתרחש, אלא היינו נותרים אור וסאונד בלבד. החושים שלכם תמיד קולטים באופן לא רצוני את הגירויים בסביבה, מה שאתם יכולים לעשות באופן רצוני זה להיות במודעות אל

בטארוט, הכוהנת הגדולה היא האנרגיה הנקבית הטהורה וראשונית, היא מגיעה ישר אחרי הקוסם, היא מתחילה את הפיצול של השלם אל זכרי ונקבי. היא אוצרת בתוכה את כל החכמה, הידע והפוטנציאל האנושי מאז התחילה הבריאה ועד סופה אשר יהיה כשיהיה. כל הזמן והמרחב מתנקז לתוכה ויוצא ממנה. היא מייצגת את מה שקארל יונג קרא לו "הלא מודע הקולקטיבי", כל הידע והחוויות האנושיות שהיו, שינן ושיהיו אי פעם, נמצאים וקיימים בה ברגע זה ממש. על כן , כולנו מחוברים אליה, לכולנו יש גישה אליה אם רק נדע איך לפנות ולהתחבר